§1§

                                    

                                              
בתמונה - נויה

                          
׳היי נסיכה  מה קורה? נפגשות היום בערב, כן?׳ 
ירדן שלחה לי. 
׳ברור!! התגעגעתי׳ שלחתי לה הודעה בחזרה.
היא הייתה בשבוע בחו״ל עם המשפחה שלה ואתמול היא חזרה לארץ.
״את בבית בערב?״ עמרי נכנס לחדרי ושאל אותי
״אפשר לדפוק פעם הבאה״ גלגלתי עיניים, נשארת עם הגב אליו כשבטני על המיטה ״ולא, אני הול-״ הסתובבתי אליו וראיתי את אריאל עומד לידו. 
ליבי החסיר פעימה כמו בכל פעם שראיתי אותו, אך לא אמרתי דבר. 
״אני הולכת עם ירדן״ התעשטתי על עצמי.
״לאן?״ שאל
״מסעדה״ קמתי מהמיטה והלכתי לארון, מוציאה אופציות של בגדים.
״טוב, אני מזמין כמה חברים, נשב כאן״ 
״אחלה״ הוצאתי שמלת קולר שחורה וצמודה שהגיע עד קצת מעל לברך, שמתי אותה על עצמי מול המראה, רואה איך זה נראה מבלי ללבוש אותה.
״אה ואת לא לובשת את זה״ אמר.
״למה לא !?״ 
״תראי את הגב שלה ! אני לא מבין מה היא עושה לך בארון בכלל״ סובבתי אותה וכל הגב שלה היה חשוף.
״ירדן קנתה לי אותה, שנה שעברה״ מלמלתי באכזבה, אהבתי אותה דווקא. 
הכנסתי את השמלה לארון והוצאתי בגד אחר, 
״תתלבשי כמו שצריך״ פקד והם הלכו.
הוצאתי חצאית פעמון וורודה, גופיה לבנה ונעל עקב פרחונית. סידרתי הכל על המיטה ונכנסתי להתקלח.
                          
״נויה?״ שמעתי את קולו של אריאל קורא לי.
״אני במקלחת״ צעקתי וכיביתי את ברז המים כדי לשמוע מה הוא אומר.
״עמרי אמר שתגידי לחברה שלך לבוא לפה״
״מתי?״ לא הבנתי את הכוונה, 
״בערב, במקום שתצאו״ 
״למה נראה לו !?״ שאלתי בכעס. 
״הוא בסך הכל דואג לך, תביני אותו״ 
עטפתי את עצמי בחלוק המגבת שלי ויצאתי מהמקלחת. 
״שיפסיק לדאוג. אני כבר ילדה גדולה״ אמרתי, מתנגשת בו עם הכתף שלי ומתקדמת לעבר החדר שלי. 
התמרחתי בקרם גוף ולבשתי את השמלה השחורה שהוצאתי מההתחלה. סיימתי להתאפר ולסדר את השיער ויצאתי מהחדר, לא שוכחת את הפלאפון שלי כמובן. 
״מה נראה לך שאת לובשת את זה !?״ עמרי שאל בצעקה בעוד אריאל עומד שם בצד ומסתכל עליי. 
״יש בעיה?״ שאלתי בתמימות,
״ועוד איך!״ צעק. בדיוק אז ירדן צפרה מבחוץ והתקדמתי לעבר הדלת.
״נויה..״ אריאל אמר ונאנח,
״עזוב אותה, שתעז לדבר איתי אח״כ״ עמרי אמר, לא מסתכל עליי. 
יצאתי ורצתי לעבר ירדן שיצאה לכבודי מהרכב.
״התגעגעתייייי״ צעקנו אחת לשנייה
צפצוף של הודעה קטע את החיבוק
׳שתדעי, שבחיים לא ראיתי את עמרי עצבני ככה .. הוא דואג לך ופוחד עלייך ובצדק, את לא יכולה להסתובב ככה בחוץ.. עדיף שתחזרי ותחליפי בגדים׳ ההודעה הייתה מאריאל.
״מה קרה ?״ שאלה כשנאנחתי,
״סתם.. עמרי ואריאל מעצבנים אותי. את רואה משהו לא בסדר בבגדים שלי ??״
״עזבי אותם, את מהממת!״ אמרה והוסיפה- ״כבר סיפרת לאריאל שאת דלוקה לו על התחת ?״
״ירדן! אני לא דלוקה לו על התחת ! ולא על שום איבר אחר בגוף״ היא הסתכלה עליי במבט שאומר - בטוח?? 
״כןן!״ כמעט צעקתי ״הוא החבר הכי טוב של אח שלי, למה נראלך שאני אהיה דלוקה עליו ??״
אני באמת לא דלוקה עליו. היא סתם מדמיינת דברים ואני שונאת את זה.
״נגיד״ היא מלמלה.
הגענו למסעדה והזמנו לאכול.
״אז איך היה ???״ התחלתי לחקור ״ראית חתיכים ??״ הרמתי גבה עם חצי חיוך (😏)
״ראיתי? כן. דיברתי איתם? לא.״ היא גלגלה עיניים
״מה ??? למה !? מה יש לך!?״ 
״כי כולם הסתובבו עם החברות שלהם!! למה כ״כ קשה לראות בן אדם אחד חתיך ורווק !?״
״אף אחד לא רוצה אותך, תביני״ 
״את רוצה אותי, אני יודעת!״
״ברור!! אני חושקת בך״ אמרתי בציניות ברורה וצחקנו.
                          
״היי״ נכנסתי הביתה. 
האור בסלון דלק ועמרי ראה טלוויזיה,
״בדר״כ אומרים שלום בחזרה״ 
״בדר״כ מקשיבים לאחיך הגדול״ הוא אמר בלי להסתכל לכיווני.
נאנחתי והלכתי לחדר שלי, להחליף לפיג׳מה.
                          
*•*•*•
התעוררתי במקום לא מוכר, הסתכלתי סביבי וראיתי את אריאל שוכב לצידי במיטה. פערתי את עיניי והרמתי את השמיכה, מופתעת לגלות שאני עירומה לגמרי. מה לעזאזל עשינו אתמול בלילה !? המיטה הייתה מלוכלכת מעט בדם מקרום הבתולין שלי. קמתי מהמיטה בעדינות והתלבשתי מהר. למרות שכאב לי כל הגוף, יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ.
*•*•*•
                          
התעוררתי בקפיצה, מתנשפת מהבהלה.
כבר שבוע מאז היומולדת 18 שלי שהפלאשבק הזה חוזר על עצמו. 
לא סיפרתי לאף אחד, גם לא לאריאל.
והוא? הוא סיפר לי שהוא שכב עם איזה אחת שברחה לו באמצע הלילה, אבל שהיא הייתה סתם סטוץ ליילי.
אז אפילו לא העזתי לחשוב על לספר לו. 
                          
קמתי מהמיטה והתקדמתי לעבר השירותים, שטפתי פנים וחזרתי למיטה. 
השעה הייתה 05:30, הייתה לי עוד שעה עד שאני אצטרך לקום אז החלטתי לחזור לישון.
                          
״עמרי נו תענה לי ! אל תהייה ילד קטן!״ המשכתי לצעוק אליו אך הוא התעלם.
״יודע מה, לא צריך. אל תענה לי. אני אגיד לה שתבוא״
״למי ?״ הוא ענה כיאילו הוא עושה לי טובה שהוא מדבר
״לסבתא, היא שאלה אם אנחנו מסתדרים ואם אנחנו רוצים שהיא תבוא״ 
״לאלאלא! מה יש לך !? את רוצה להרוג אותי !?״ הוא צעק ורץ לספה שעליה הייתי, מסתכל על המחשב ורואה שאני בכלל בEBAY ולא מדברת עם סבתא. 
                          
שלא תבינו לא נכון, אנחנו מתים על סבתא. 
פשוט כשהיא כאן, זה כמו משטר:
הכל חייב להיות במקום, הבית תמיד נקי, החדרים תמיד מסודרים, אוכלים בשעות קבועות, ישנים שעה קבועה ומתעוררים בשש לספורט בוקר. 
ואנחנו כבר ילדים גדולים, אני בת 18 ועמרי בן 20 ואנחנו יכולים לדאוג לעצמנו. 
מאז שההורים שלנו טבעו, היא לקחה על עצמה לדאוג לנו. אין יום שהיא לא מדברת איתנו ובודקת שהכל בסדר, היא שולחת לנו כל חודש 1,000₪ וכשהיא ״במקרה״ בסביבה, היא נכנסת לסדר, לנקות ולבשל לאיזה חודש. 
                          
״דיי נו התגעגעתי ללדבר איתך״ אמרתי לעמרי.
״אז תקשיבי לי פעם הבאה, ואז לא תצטרכי להתגעגע״
״אז תפסיק לעצבן אותי, ואז אני אקשיב לך״ חזרתי על הטון שלו.
״להרשות לאחותי להתלבש כמו איזה זונה !? ממש לא!״
״מה הקשר זונה ?? זו שמלה ממש יפה״ התחלתי להתעצבן
״וחשופה״
״היא לא ממש חשופה !״ הדגשתי את המילה- ממש
דפקו בדלת ועמרי הלך לפתוח, 
״היי אחי, ממצב??״ הוא אמר והתחבק עם אריאל.
״מה קורה, נויה?״ אריאל שאל אותי,
״היה יכול להיות יותר טוב אם החבר הקוף הזה שלך לא היה מעצבן אותי״ נעצתי מבט בעמרי. 
אריאל התיישב בספה ושמתי עליו רגליים. בתגובה, הוא הניח את ידו על רגליי.
״שמור את הידיים שלך לעצמך!״ עמרי אמר לו ברצינות גמורה.
אם רק היית יודע, עמרי. אם רק היית יודע ...
                          
-
-
-
טוב, אז אחרי תקופת הפסקה רצינית- חזרתי לכתוב💃
אני ממש אשמח אם תגיבו את דעתכן🙏
מקווה שנהנתן בנתיים, בכל זאת, זה רק הפרק הראשון😅
שבת שלום😘